היי חברים
שמי רוני
(שם בדוי) וקיבלתי החלטה לפני שנתיים שכשאגיע לגיל 40 אעניק לעצמי מתנה...חיוך
יפה!
לקח לי
הרבה מאד זמן למצוא את הרופאה המתאימה ובעיקר את האומץ להתיישב על כיסא של רופא
שיניים אבל יש שלב שאין ברירה; כשראיתי את עצמי בתמונות מחייכת התביישתי!
משום מה
במראה וביום יום פחות הבחנתי בכך או לפחות זה נראה פחות צורם...אבל בתמונות...אויי
מיי גוד... אני מניחה שהקלישאה "תמונה שווה אלף מילים" תופסת גם פה.
מלבד חברה אחת שהעירה לי :"זה נראה פשוט" איש לא אמר דבר... כנראה
שאנשים לא מעיזים להעיר לך על החיוך!
נתתי
לד"ר רשף את הרשות לפרסם את הבלוג שלי כאן מתוך מחשבה שאולי התהליך שאעבור
אצלה יהווה סוג של השראה למי שמחכה או לא מודע לעניין החיוך ובעיקר לקבל מכם עידוד
כי בכל פעם שאני מתיישבת על הכיסא בא לי לקפוץ ממנו ופשוט ללכת ולתת לעצמי את כל
ההסברים למה אני צריכה לקום וללכת; "החיוך שלך לא כל כך נורא","זה
עולה הרבה כסף" "זה בטח יכאב" ועוד מלא סיבות טובות פשוט לקום,
ללכת ולוותר על החיוך...אבל האהבה לחיוך ולצחוק מנצחת וכן, מודה חשוב לי להראות
טוב!
בשלב
ראשון עשיתי צילום מקיף שגם ממנו חששתי, חששתי לדעת שמלבד חיוך לא יפה אני הולכת
לקראת טיפולים נוספים זה היה לפני שנה...כן,הזמן רץ כשאת בורחת.
השלב
השני הוא הביקור אצל השיננית...לאור מצב האבנית אצלי בפה הזדקקתי לשני טיפולי
שיננית. הנחמה הייתה שהשיננית בעלת ניסיון עשיר עם ילדים,עדינה ורגישה באופן מיוחד...וכן,אני
בהחלט חשה כילדה מפוחדת בכל פעם שאני
שומעת את רעש המכשירים של רופאת השיניים. זה מזכיר לי את סרט האימה "המסור"
שמעולם לא ראיתי...
ייאמר
לזכותה של רוסי,השיננית שהיא הייתה מדהימה ונבחרה בקפידה, באמת!!! הופתעתי מהעדינות,
מההקשבה לכל הנפת יד שלי כשלא היה נעים לי,כשהייתה לי רגישות באזור בו ניקתה.
עתה, יצאתי
מתקופת האבנית והפה נקי וממורק. מדהים לחוש הקלה עצומה בפה, תחושת רעננות FRESH – נגולה אבן מעל שיניי ואולי אני בכלל צריכה
להישקל כי בטח ירדתי חצי קילו .
היום,
אין לי ספק שגם החיוך קצת יותר לבן היא הצליחה להסיר כתמי ניקוטין שדבקו לשיניי
עכב ההזנחה ובעיקר העישון ובקיצור אני ממשיכה...מקווה לשמוע מכם קצת מילות עידוד
וממליצה לכם בחום לעשות טיפול שיננית איכותי פעם בשנה.
תודה לכם
שהייתם איתי עד כאן אמשיך לשתף מעת לעת
רוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה